אז מה קיבלנו במשחק 1?

רבע ראשון נפלא של רפי מנקו (הצבר היחיד שפתח בחמישיות במשחק גמר הליגה הישראלית!), הגנה סולידית מאוד דווקא משחקנים שלא ציפינו מהם, דלטון, ג'ונסון וקייזר מפוצצים כל מה שזז בצד האפור של המגרש, אונואקו משתלט על כל כדור חוזר, כריס באב שובק חיים וקווינטון הוקר חוזר אחריו, אנדי ואן וליט (הבלגי היחיד שפתח בחמישייה!) לא מקבל עוד צ'אנס שלא בצדק, מוריס קמפ לא מצליח להדביק את חבריו ברוח שלו (או אפילו את עצמו) והפועל חולון אחת שחוזרת הביתה ביתרון 1-0 בסדרה אחרי משחק הפכפך שמסתיים בתוצאה 78-71 סגול וגדול לקראת המשך הסדרה, שיכולה להסתיים היום בלילה.

ועכשיו, נצלול אל תוך האקשן:

ג'ו רגלנד והחשיבות של האיום הכפול: שתי מילים שמסכמות את תחושותיי מהערב של רגלנד היו "בלשון המעטה"- אחרי המשחק הייתי בטוח שהוא סיים את הלילה עם 30 נקודות באמתחתו תוך כדי חלוקה של 10 תופינים לחברים. בפועל, הרכז החולוני הקטן סיים "רק" עם 18 ו-9. בוגר וויצ'יטה סטייט מחזיק ביתרון זריזות מדהים על כל שומר שהרצליה זורקת עליו' הוא יכול להגיע לסל כל אימת שיחפוץ בכל דרך שירצה- פיקנרול, בידודים, במגרש הפתוח, יו ניים איט. אלו חדשות איומות להגנה של אהרוני, שמתפרקת פעם אחר פעם אחרי היתרונות שהוא מייצר. היכולת שלו למצוא את הגבוה/השחקן שלידו בצבע כאשר הוא מושך אליו שני שחקנים היא מה שהופכת אותו לכמעט בלתי עציר שם, ואת חולון לפייבוריטית ברורה למשחק השני, אם הוא ימשיך ביכולת הזו.

לנהוג ולבעוט: תרגום מילולי מדי של "דרייב אנד קיק", אבל בפעמים הבודדות כשרגלנד לא מצליח לראות אור יום מתחת לסל או למסור לקרש סל של שחקן אחר, הוא מוציא את הכדור החוצה, לשחקנים שעומדים מוכנים מעבר לקשת השלוש, רובם בפינה. אז, רבותיי, הפוקוס עובר מהיחיד לקבוצה.

חוץ מקייזר, כל שחקני חולון יודעים לעלות לשלשה או לקחת את מה שההגנה של הרצליה נותנת ולחדור בהחלטיות אל עבר הטבעת ואז להוציא את הכדור שוב לקלעי מרחוק, כמו תפוח אדמה לוהט. לאורך זמן, זה מצליח לפתוח סדקים בהגנה, מה שהוביל ל-14 שלשות קבוצתיות בניצחון האחרון. השיטה הזו היא מה שמאפשרת לגיא פניני הישיש לשחק 21 דקות על אף שהוא מגבלה הגנתית, שמאפשרת לטיירוס מגי להתחמם במחצית השנייה ולדלטון לעלות מהספסל ל-28 דקות, חלקן בבעיית עבירות. גודס מוצא מקום מובטח על הפרקט לכל שחקן רוטציה כי הוא יודע שכולם מאפשרים לו לשחק באותה דרך. כשהדרך הזאת היא המפתח להוביל 29 דקות מתוך 40, לחזור מפיגור ברבע האחרון (שבו השיגו כמה עצירות בהגנה) ולשים רגל בדלת לאליפות ראשונה מאז 2008, כולם יודעים שגודס הצליח לעלות על השיטה שהכי מתאימה לסגל השחקנים שלו. זאת גדולה של מאמן. אגב, גם אם השלשות לא נופלות, חולון קלעה טוב יותר מהרצליה גם מתוך הקשת (52 לעומת 50 אחוז), ואם זה יימשך במשחק 2, קואוץ' אהרוני כבר לא יוכל לעשות כלום.

אפרופו טיירוס מגי, הנה ניתוח נפלא של איש המערכת, שחר (צ'יקו) צ'קוטאי, שמסביר כאן קצת מהלכים שלו מהמשחק הראשון.

מי שלא היה שם: למרות משחק נהדר שלו במחצית הראשונה, זה היה מוריס קמפ שפתח את הרבע השלישי והנפיל הבלגי, אנדי ואן וליט, נאלץ לחכות את רובו של הרבע על הספסל. אלו היו דקות הבריחה של הרצליה, כך שההחלטה של צוות האימון הצדיקה עצמה, אך הרגשתי שהזר הבינלאומי הרוויח את ההזדמנות שלו. לדעתי, עם הסקיל סט שלו- שלשות והגנה על הטבעת, הוא יכול לעשות הרבה יותר וחלק מחוסר ההצלחה היחסי שלו מגיעה מהשיטה של אהרוני בהגנה שם אונואקו מגן על הטבעת (ועושה את זה נהדר). למזלו, המאמן זכר להוציא אותו מהפריזר, והפורוורד הארוך גמל לו בשלשת מומנטום נפלאה מהפינה, על הבאזר של שעון הזריקות. כיף לראות אותו משחק, והעונג רק מתגבר כשהוא מוסיף 12 נקודות קריטיות ב-20 דקות בלבד.

אך מי שבאמת לא היה שם, חוץ מהקאמבק המפואר לאחר ההפסקה, הוא הסקנד גארד כריס באב. כמות הלבנים שהוא זרק מהשלוש יכלה לגרום לצופה ממוצע לחשוב שהוא במופע מחווה לשובר הטבעות המקורי, ראסל ווסטברוק. זה פשוט לא היה הלילה שלו, או שזה כבר מוטיב חוזר במשחק הראשון של סדרות גדולות. אלוהים יודע למה הוא לקח את הזריקה האחרונה במשחק, ומה קמפ עשה על המגרש באותו זמן למרות שהוא בקושי זורק משלוש (שוב על חשבון ואן וליט). במקרה שלהם, הכי טוב זה לקבל את מה שקרה ולהמשיך הלאה. כשני הוטרנים הבכירים ביותר בקבוצה, יש להם סיכוי טוב להתאושש במשחק החוץ.

קווינטון הוקר ואפקט הארכת החוזה: 7 נקודות (1/9 מהשדה) ו-4 אסיסטים הצליח האמריקאי הנמוך לנפק בלילה ששני הגארדים שמולו התפוצצו. זה לא היה קרוב למספיק. החוזקות של הוקר ידועות- הוא שולט בקצב המשחק, קלעי טוב (גם אם האחוזים מבחוץ לא מראים על כך, אך הוא קליני מהעונשין) וגם העובדה שהוא לא מנהל משחק חכם במיוחד. הרצליה החליטו לטפל בבעיה בדרך ייחודית- הענקת הארכת חוזה שתשאיר אותו לכדרר באולם היובל לעונה נוספת. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהם בחרו להשתמש בטיפול הנ"ל, בפעם הקודמת הם ניסו אותו על חברו לקו האחורי, באב, והוא גמל להם בשלשת קלאץ' אדירה מקילומטר על הפרצוף של גבי צ'אצ'אשווילי במשחק מול גליל עליון אי שם באפריל. נקווה שהוקר יחזיר באותו מטבע, כדאי שזה יקרה כבר בחולון.

קליעה מבחוץ: בסוף המשחק, אורן אהרוני אמר שבמשחק 2 הסיפור יהיה אחר. הקליעה הטובה מאוד מצד אחד (14/36) ומזוויעה מהצד השני (3/24 בלבד) לא בדיוק מספרת את סיפור המשחק הראשון בסדרה הזו. הרצליה הייתה שם לחלקים גדולים ממנו ולא אמרה נואש בזכות שליטה מעולה בצבע (ובקטגוריות הקשורות אליו), אך הפעם זה לא הספיק. במצב משחק הכדורסל נכון ליוני 2022, שלשות הן כמעט הכרחיות כדי לנצח והרצליה עדיין הייתה רחוקה מרחק שלוש נקודות (הו, האירוניה) משוויון במשחק, עמוק אל תוך הדקה האחרונה.

ושתי מילים על צ'ינאנו אונואקו: כבד לו, שהוא צריך לסחוב את כל הקבוצה בהגנה ולפעמים בהתקפה. אורן אהרוני וכל שאר השחקנים צריכים לדאוג לכך שהסיפור יסתיים אחרת.

עכשיו, זה הזמן לכמה התאמות שאשמח לראות במשחק 2 (נוסף על אלו שציינתי קודם):

שינוי שיטת ההגנה בדקות של רגלנד: כאשר הרכז החולוני משחק, כמו שנוכחנו לדעת קודם, הוא חוגג במצבי 1 על 1 (או פיקנרול) מול כל מגן מהרצליה, אז כדאי להגנה של אהרוני חורגת קצת מהשמירה הקלאסית ומיישמים סגנון חדש של הגנה במקומה. בסגנון הזה, מגני הפרימטר (השומרים על השחקנים שנמצאים מחוץ לקשת) מתרחקים מעט מהשחקן שלהם כדי להתקרב אל מחזיק הכדור היריב ולסגור את נתיבי החדירה שלו. המונח באנגלית הוא Pack Line Defense. המחיר- עוד חדירות לצבע והוצאות לשלשות סגולות ויעילות, אך אם אהרוני חייב להוציא את רגלנד מהמשחק, הוא צריך לתת צ'אנס להגנה הזו.

מ-ל-ח-מ-ה: טבעי שהמשחק הראשון בגמר, בטח אי פעם, מביא איתו התרגשות ולחץ מאסיבי למועדון ולשחקניו, שלא רוצים להוות שטיח לרגלי הקבוצה מעיר הילדים במעמד הזה. לשם כך, הם יצטרכו להביא אלמנט שכמעט לא ראינו מהם במשחק הקודם- הקרבה ורצון לנצח. אפילו קמפ, השחקן שמגלם את התכונות הללו, פשוט לא היה קיים בהיבט הזה ביום ראשון ורק אם הוא יתעורר ויעיר את הקבוצה החצי-אפאטית שלו, להרצליה יש הזדמנות שלא תחזור להאריך את הסדרה ולשים אפילו יותר לחץ על המועדון שבו פי ג'יי טאקר התפרסם.

קריסה תחת הציפיות: שני הצדדים באים למפגש היום בידיעה שהמארחים הם הפייבוריטים הברורים. עם כוח גדול, כמו שאנחנו יודעים, באה גם אחריות גדולה- הפועל חולון תצטרך לעמוד בציפיות האוהדים שלה ולשמור על המסורת שהיא מתיימרת להמשיך. ראינו כבר קבוצות שהיו פייבוריטיות, לעיתים בלשון המעטה, נופלות כפרי בשל וזורקות את הסיכוי שלהן לעוד באנר עם הפסדים ביתיים (ירושלים, מכבי). המשחק של חולון נוטה אפילו יותר להתפרקויות, לראיה- במשחק חלש של הרצליה היא הצליחה לרוץ 16-0 כדי לקחת את ההובלה לקראת תום הרבע השלישי. היום, נקבל את כל התשובות.

שיהיה לנו משחק 2 טוב לפחות כמו המשחק הראשון, העיקר שנהנה מכדורסל נפלא בשלבים הגדולים של העונה!

וראבק, תבנו לנו אולם כבר (וגם לאילת+נס ציונה).

האם הסיפור עלול להסתיים אחרת?